השם "מסור מסגרת" זה מין תרגום עצמאי למונח Frame Saw. נזכרתי במסור בעת צפייה בערב יום השואה בסרט "התנגדות", המתאר את קורות חבורת הפרטיזנים של משפחת ביילסקי. כאשר האחים עוזבים בפעם האחרונה את ביתם ועוברים ליער עם מעט מאוד ציוד, נושא אחד מהם מסור כזה על כתפו.
העיקרון פשוט, וניתן לבניה גם בתנאי חיים של פרטיזנים ביער – מסגרת עץ בצורת האות H, להב דק וצר העשוי פלדה כלשהי, ומולה חבל מלופף למתיחה.
מלבד הנוסטלגיה לימים בהם בעלי מקצוע היו בונים את כלי העבודה בעצמם, יש גם היגיון פרקטי במסור כזה – המסורית המתוחה יכולה להיות דקה וצרה, ובהתאם החיכוך שלה עם העץ יהיה נמוך. מסורי מסגרת מייצור סדרתי עשויים להיות מצוידים במנגנון המאפשר סיבוב הלהב סביב צירו, וכך ניתן לנסר בהם קורות לאורך מבלי שגשר העץ ייתקע ויפריע לניסור, ועשויים להיות מצוידים בידיות אחיזה נוספות בהמשך ללהב.
למי שעדיין לא השתכנע, הנה בצילום שלושה קרובי משפחה של מסור זה. הגדול הוא מסור למתכת hacksaw (מי שזה עיסוקו, עשוי להצליח לנסר איתו סורגים ושרשראות של אופניים), הבינוני הוא מסור קשת לניסור עדין בעץ (מחברים, חלקי פאזל), והקטן – מסורית למתכת. בנוסף, מיוצרים גם מסורי יוקרה לעץ.
בני דודים של מסור המסגרת
הכל החל בכמה קורות מעץ בוק בחתך כ- 4/2.5 ס"מ שנמצאו במכולת השיפוצניק, והתברר שהן יוצרות צורת H (באורך כ- 60 ס"מ ובגובה כ- 50 ס"מ), מה שאיפשר בניית מסגרת למסור, בהסתמך על מחברי סין-וגרז הקיימים:
מסגרת H מעץ בוק שנמצאה במכולה לפינוי
סימון שקעי האחיזה בניצבי המסגרת. בצורה דומה עוצב גם ראש הניצבים. בניצב הקרוב אלינו, ניתן לראות שקע ("גרז"), אשר בהתאמה לו יש תקע ("סין") בקורה האופקית:
אחד משקעי האחיזה נעשה בכמה דקות עבודה עם הרבה אבק, עם שופין גס (שופין משובח חדש מהניילון, בהמשך ייצרתי לו ידית. לא מומלץ לעבוד עם שופין ללא ידית מסודרת):
אפשר ליצור את השקעים גם בניסור וגילוף במפסלת, וראשית ננסר קו אנכי בנקודת השיא של העקומה:
בצילום הבא נראית עבודה לא נכונה עם המפסלת, לקח לי זמן לתפוס את הפרינציפ – צריך להתחיל מהקצה וללכת לכיוון המרכז כאשר לאחר הכניסה הראשונית לעץ, מטים את המפסלת בזווית חדה הרבה יותר. אם אתם יודעים להשחיז מפסלת ומיומנים וזהירים מספיק כדי לעבוד עם כלי חד כזה, ניתן ללמוד את הטכניקה מסרטונים בהם פול סלרס בונה מסור כזה, גגלוPaul Sellers Framesaw :
עיגול הפינות נעשה עם מקצוע משיכה:
והוכנו חריצים למסורית בתחתית הניצבים:
המסורית שקיבלתי היתה שארית ממסור סרט (מסור גדול הנמצא בשימוש נגרים מקצועיים), וטיב הפלדה חייב קידוח עם נוזל קירור, בעזרת ראש מקדח איכותי מתאים. דרך קדח זה הושחל בורג רגיל לקיבוע המסורית לגוף המסור:
שאריות של חבל כביסה ושארית עץ לאחיזת החבל המלופף, והמסור מוכן. בצילום מכוסה קצה הלהב במגן פלסטיק:
לבדיקה האם המסור באמת עובד, לקחתי כמה מסורים והנה ההשוואה לאחר 10 מעברים של המסור. במסור שלנו נעשו שני הניסורים משמאל, יתר הניסורים הארוכים שייכים למסור יפני, והקצרים למסורים מסורתיים שקיבצתי לניסוי זה. במבחן התוצאה, המסור חותך מהר, אך זווית האחיזה לא טבעית לי, וכיוון שאיני מיומן בשימוש בו, סטיתי מקו הניסור הישר.
ניסויים בניסורים
וכמה מילים על להבים. אני השתמשתי בשארית של מסור סרט, המגיע מחוסם ואינו נזקק להשחזה. ידידי המלומד ט. בנה פעם מסור מסגרת תוך שימוש במסור לגירוד וליישור טיח (התמונות להלן באדיבותו):
לאחר הסרת החלודה ויישור הלהב, בחר ט. להשחיז את שיני המסור עם דרמל, כלי שלא עמד לרשות מיודעינו לבית ביילסקי:
השחזת מסורים היא אמנות שכמעט פסה מן העולם, אבל מי שיודע לעשות אותה, יכול לקחת פס פלדה, לנסר בו ידנית את השיניים, להשחיז עם שופין משולש (השחזה מסוג אחד לניסור לאורך הסיבים, RIP, ואחרת לניסור לרוחבם, CUT), ולבסוף לסכסך (כך קוראים להטיית השיניים אחת ימינה ואחת שמאלה, באמצעות הכלי הנראה משמאל).
